המסע הגדול בעולם

הנדידה הגדולה היא המסע הפנטסטי ביותר בעולם. זהו חלומם של חובבי הטבע, בעלי החיים והמסעות. הצפייה בנדידה הגדולה היא מסוג החוויות שעושים פעם בחיים וזוכרים לתמיד. התיאורים של הנדידה תמיד לוקים בחסר. כן, גם התיאור הזה לא יהיה מוצלח יותר. קשה מאוד, אולי אפילו אי אפשר לתאר את המראות המדהימים האלה, אבל חשוב לתת מושג על גודל החוויה ועל עוצמתה, ולכן ננסה בכל זאת לתאר את קצה העוצמה והריגוש.

חישבו על שני מיליון בעלי חיים, שדוהרים ביחד וחוצים מאות קילומטרים של סוואנה אפריקאית. נכון, זה לא קל. הקהילה העצומה הזאת מחפשת דבר אחד – עשב ירוק שמתחדש. הם מוכנים להגיע לכל מקום שבו יש עשב כזה. חייהם תלויים בזה. זאת גם הסיבה לכך שתאריכי הנדידה המדויקים משתנים בכל שנה. הם תלויים אך ורק במשתנה אחד – כמות העשב הירוק שנותרה במקום שבו נמצאים העדרים. אם נותר להם מזון – ידחו את הנדידה. אם חיסלו כבר כל עשב ירוק, יזדרזו לצאת לדרך בחיפוש אחר עשב טרי.
במלים פשוטות יותר – מיליון ורבע גנו, חצי מיליון צבאים ומאות אלפי זברות עוברים משמורת הסרנגטי שבצפון טנזניה לשמורת מסאי מרה, שבדרום מערב קניה. אלה שתיים מהשמורות הגדולות והמרשימות בעולם.

איפה נמצאת שמורת הסרנגטי?
מערבה לרמות נגורונגורו שוכן עמק אולדובאי (Olduvai Gorge). כאן התגלו שרידי אדם קדמון, שחי, צד וליקט מזון לפני כמיליון וחצי שנה על שפת אגם ביצות. השוליים המערביים של רמות נגורונגורו נוגעים במישורים האינסופיים של שמורת סרנגטי (Serengeti). מדי שנה מתרכזים העדרים במישורי העשב הקצר בדרום הסרנגטי, כדי ליהנות מן הצמחייה הרעננה המלבלבת בעקבות הגשמים. ריכוז זה הוא האות ללידת עגלים המונית בקרב עדרי הגנו בחודש פברואר. עם התייבשות המישורים בחודשים יוני ויולי צועדים העדרים צפונה ומערבה, בנופים מגוונים ומרהיבים: חורשי שיטים, רכסי גבעות סלעיים, יערות ונהרות הגרומטי והמארה. לאחר שכילו את העשב בצפון, במישורי המארה בקניה, יחלו העדרים בדרכם דרומה, בחזרה אל מישורי העשב הקצר של טנזניה.

מה יש שם?
הסוואנה של מזרח אפריקה, ובה מישורי העשב של סרנגטי ומסאי מרה, היא השריד האחרון בעולם של מישורים לא פגועים, שהקרקע בהם לא הוסבה לשימוש חקלאי ולעיבוד. אין כבר מקומות כאלה בעולם – שבהם יש עדיין אוכלוסייה גדולה של חיות בר, שמנהלות את אורח חייהן הטבעי וההיסטורי.
הצמחייה במישורי הסרנגטי של טנזניה כוללת עשבי דגנים, שיחים ועצי שיטה. העשבייה גדלה על שטחי האפר הוולקני והיא מתפשטת בהתמדה בעזרת קני שורש תת קרקעיים. זאת הסיבה לכך שלמרות שהעדרים העצומים דורכים עליה ודורסים אותה כמה פעמים בשנה היא מתחדשת בהתמדה.

מי משתתף בנדידה הגדולה?
בעל החיים הנפוץ ביותר שמשתתף בנדידה הגדולה הוא האנטילופה שנקראת הגנו שחור הזנב. במהלך הנדידה הם מתקבצים לקבוצות ענקיות, עדרים שנפרסים מאופק לאופק, ועוברות דרומה או צפונה בכיוון ההבטחה לעשב חדש וירוק יותר. אורכה של שיירת הנודדים עשויה להגיע עד 400 קילומטרים. מספר זה מלמד היטב על עוצמתה של התופעה. המרחק שעושים הנודדים בדרכם מרשים לא פחות. הערכות החוקרים מצביעות על מרחק של כ-2,800 קילומטרים, שעדרי היונקים הרעבים האלה צועדים בסוואנה. על הקושי שטמון במסע המפרך תעיד העובדה שבכל שנה מתים כרבע מיליון בעלי חיים במהלך הנדידה.
מלבד השיירה הארוכה של הגנו משתתפים בנדידה הגדולה מאות אלפי זברות, צבאים ואימפלות. קולות הגעייה הרמים שלהם, בייחוד כאשר הם דוהרים או רועים בצפיפות גדולה, נשמעים למרחוק והם חלק חשוב מן החוויה. הריחות מעורבים וכוללים ריח עז של עשב רמוס, ריח אבק שמיתמר באופן קבוע סביב העדר המתקדם וריחות בעלי החיים המיוזעים.

מקום התצפית הטוב ביותר
לאורך נהר הגרומטי בטנזניה ונהר המארה בקניה. חציית הנהר נחשבת בלי ספק לאחד משיאי הנדידה. רוב השנים זרם המים בנהר חזק. הגנו מזנקים אל המים וחוצים את הנהר בשחייה מהירה. לאורך נתיב הנדידה וגם לאורך הנהר, במקומות המועדים לחצייה, ניצבים הטורפים – האריה, הצבוע והתן. אלה מחכים לנודדים שיעברו בשטחם ואז מתנפלים עליהם וצדים את המאחרים, המבודדים והחלשים. הנשרים שמרחפים ממעל אוכלים את הפגרים. התנינים בנהר אוכלים מכל מה שהם מצליחים ללכוד. בשום מקום אחר בעולם ובשום הזדמנות אחרת אי אפשר לראות כך את כוחות הטבע בפעולתם.

מתי?
עדרי הענק שוהים באזור הסרנגטי בטנזניה בין החודשים דצמבר למארס. אזור זה נחשב טוב יותר לצפייה, כיוון שהעשב בו נמוך ולא מסתיר את בעלי החיים. פברואר הוא חודש ההמלטות בקרב העדרים. ארבע מאות אלף וולדות צעירים, שזה עתה למדו ללכת, מתכוננים למסע הגדול.
מישורי נדוטו הדרומי (Southern Ndutu) וסאליי (Salei) הם האזורים הטובים ביותר לצפייה בעדרים בתקופה זאת.
באפריל ובמאי מתחילים העדרים לנדוד מערבה וצפונה. האזור אליו הם נודדים נקרא המסדרון המערבי של הסרנגטי. בתקופה זאת של השנה קשה לעקוב אחריהם בעיקר בגלל הבוץ העמוק. בסוף מאי, כאשר הגשם פוסק, מתאספים עדרים גדולים יותר ופונים צפונה. מערב הסרנגטי מציע בחודשים אלה תצפיות יפות.

ביולי מגיעים העדרים למכשול הגדול הראשון – נהר הגרומטי. הלודג’ “סרנגטי סרנה” נחשב בתקופה זאת אחד המקומות הטובים ביותר לתצפיות. לצידו יש לא מעט מחנות שמאפשרים תצפיות מצוינות.
בסוף יולי ממשיכים העדרים צפונה לתחומי קניה. לפני שיגיעו למישורי המארה יאלצו לחצות גם את נהר המארה – מכשול משמעותי נוסף. בין יולי לאוקטובר העדרים נמצאים במרחבי שמורת מסאי מרה שבקניה. בנובמבר ודצמבר מתחילים העדרים לעשות את דרכם חזרה לסרנגטי.

גם אם התיאור הזה נראה לכם מוגזם, חכו עד שתיראו את הנדידה הגדולה. כשתחזרו, תבינו.