אתרים נבחרים בספרד
קטלוניה
חבל קטלוניה (Catalunia) הוא חבל אוטונומי בצפון ספרד. בעבר הייתה זו ממלכה שהשתרעה ממונפלייה (Montpellier) בצרפת ועד מורסיה (Murcia) בדרום ספרד וכללה אף את האיים הבליאריים (Baleares). קטלוניה הנוצרית, שהייתה נסיכות בממלכתו של קארל הגדול, הייתה הגרעין ההיסטורי, התרבותי והפוליטי, שממנו צמחה ספרד. כל זה קרה במסגרת תהליך שבו התאחדה עם ממלכות נוצריות שכנות וניהלה מאבק איתנים במוסלמים. הארץ היפהפייה נשענת על שדרת הפירנאים המזרחיים, על עמק הנהר אברו (Ebro), על שפלת יוברגאט (Llobregat) ועל החוף הפראי של הים התיכון. בקטלוניה הספרדית דוברים קטלאן, שזוהי שפת הארץ המקורית, הדומה ללנגד’אוק המדוברת בקטלוניה הצרפתית. יש לה מורשת תרבותית ששמות גדולים מפארים אותה: חואן מירו, פאבלו פיקאסו, סלוודור דאלי, תומסו ויטוריה, לואיס יאח, ז’ואן צררולס, פאבלו קזאלס ואנטוניו גאודי, וזו רק רשימה חלקית של אמניה ואנשי הרוח שלה.
ברצלונה
ברצלונה (Barcelona) בירת קטלוניה היא עיר עתיקה מימי הפיניקים והרומים, ואחד הנמלים החשובים ביותר בים התיכון. ברצלונה מפורסמת בזכות השדרות הרחבות, הכיכרות המעוצבות להפליא והבנייה העירונית, שחלקים ממנה תוכננו בידי הארכיטקט הגאון אנטוניו גאודי. קתדרלת “המשפחה הקדושה”, שבנייתה טרם הסתיימה, פארק גואל (Guell), קאסה מילה (Casa Mila)
ומבנים נוספים – כל אלה הם מורשתו הציורית של הארכיטקט.
בלב העיר נמצא הרובע הגותי (Barrio Gotico) – הרובע העתיק מימי הביניים, שבליבו מתנשאים הקתדרלה, ארמון הקרדינל וארמון מלכי קטלוניה. גם שכונת היהודים – הקאל (Cal), מלפני הגירוש בשנת 1391 – משתלבת בסמטאות הרובע הגותי. מוזיאונים עשירים פזורים בה: המוזיאון לאמנות קטלאנית, מוזיאון פיקאסו, מוזיאון מירו, המוזיאון של הצי, ספינתו של כריסטופר קולומבוס (קריסטובל קולון) ועוד רבים. יש בברצלונה אווירה תרבותית קוסמופוליטית, ומתקיימים בה ירידי ספרים, תיאטרון ומוסיקה. כמו כן נחשבת העיר מוקד קולינרי יוצא מן הכלל, יש בה מסעדות נפלאות ואוכל מצוין.
מונסרט
בלב שפלת יוברגאט לא רחוק מברצלונה מתנשא הגוש ההררי המיוער והמצוקי – מונסרט (Montserrat). בהר הענק הזה בנויים עשרות מנזרים ואתרי התבודדות של נזירים. בלב המכלול המקודש ניצב מנזר “גבירתנו של מונסרט”, שמוצג בו פסל עץ של “המדונה השחורה”. לפסל הזה מיוחסים כוחות ריפוי פלאיים, ומדי יום מגיעים לכאן אלפי צליינים, ביניהם המוני נכים, כדי לקבל את ברכתה הקדושה של המדונה.
ז’ירונה
(Girona) הוא שמה של העיר בצפון-מזרח קטלוניה (Catalunia), אשר שמה הספרדי הוא חרונה (Gerona). אף שז’ירונה שוקמה רק אחרי חורבנה בידי צבאות נפוליאון, היא עמוסה זיכרונות היסטוריים, ותושביה מבליטים את זכר המרכז הגדול של הקבלה היהודית שפעל בה עד סוף המאה ה-14. מימי הביניים נותרו חומותיה, שערה הגדול, כנסיית סן פליו (San Feliu) וקתדרלת המדרגות היורדות אל מה שהיה פעם השכונה היהודית וארמון הבישוף.
פיגרס
העיר פיגרס (Figueres) היא עיר תעשייה קטנה, מצפון לחירונה. בלבה ניצב מבנה תיאטרון מן המאה ה17-, שהוענק על ידי העירייה לאמן הקטלוני הנודע – סלוודור דאלי. בעיצובו הפך התיאטרון למוזיאון “מטורף”, המכיל את העבודות הפנטסטיות של האמן הסוריאליסטי הגדול.
שמורת אורדסה
פארק אורדסה (Parc Nacional de Ordesa) הוא שטח הררי בלב הפירנאים של אראגון, הכולל את הר פרדידו ואת העמקים אניסקלו, אסקווין, פינטה ואורדסה. המרשים מבין העמקים הוא הקניון הקרחוני של אורדסה, על נהר אראזאס. צוקי הגיר האדמדמים של הקניון מתנשאים לגובה כ-1,000 מטרים, מכוסים יערות צפופים של אשור ואדר ועצי מחט; קרקעית הקניון מדורגת במפלים ובראשו חתור “קרקס” קרחוני, שמפל “זנב הסוס” צונח לתוכו ויוצר מסך רסיסים גדול.
שמורת איגואס טורטס
פארק איגואס טורטס (Parc Nacional de Igues Tortes) מעיינות “המים המתפתלים” נתנו את שמם לשמורה היפה ביותר בפירנאים של קטלוניה. גרעינה הוא גוש גבוה (עד 3,000 מטרים) של הרי גרניט וצפחה משוננים, שעוצבו על ידי קרחונים. יש באיגואס טורטס אגמים רבים, לכודים בגבהים שונים במדרגות הצוקים; יערות גדולים של עצי אורן, אשוח וארזית; עמקים מפותלים שבהם זורמים נחלים צלולים וקרים כקרח, ובשולי השמורה בנויים כפרים, שחזותם עדיין שומרת על עקרונות “הבנייה והעיצוב הסביבתי” של ימי הביניים – בעיקר בסגנון הרומנסקי.
סן סבסטיאן
הבסקים (Vascos) קוראים לארצם גיפוצקואה (Giupuzkoa) ולבירתם סן סבסטיאן (San Sebastian) – דונוסטיה (Donostia). על שש פרובינציות בצפון ספרד הם תובעים בעלות, ובשלוש מתוכן יש להם אוטונומיה תרבותית מלאה. בגרעינה הלוחם של ספרד הנוצרית העתיקה היו הנסיכויות הבסקיות, שמעברם הצרפתי של הפירנאים נקראו גסקוניה (Gascogne). יופייה של סן סבסטיאן שעל גדות מפרץ הקונכייה (La Concha) – על הטיילת המלכותית שלה, סמטאות העיר העתיקה ורובע הנמל הציורי – משתלב בנופי הגבעות הרכות הבונות את שפלת ביסקאיה (Vizcaya) לאורך מפרץ ביסקאיה. ממאות כפרי הדייגים שעל חופי הגאות והשפל של המפרץ יצאו ציידי לווייתנים נועזים, לוחמים ומגלי ארצות, וממעוזי הנצרות הספרדית של ביסקאיה יצאו המלומדים והמנהיגים הישועים, כמו איגנאציו מלויולה ופרנסיסקו חווייר.
בילבאו
בילבאו (Bilbao), ששמה הרשמי הבסקי הוא בילבו (Bilbo), היא עיר נמל ותעשייה ענקית, שדבר לא נותר בה מן העבר. בילבאו נחשבת לב הסוציאליזם הספרדי, וקרפיפי הנמל שלה הם התפאורה ליצירותיהם של ברטולד ברכט ושל קורט וייל. מוזיאון גוגנהיים הניצב בליבה הוא אתר יוצא דופן בעיר הזו. לא הרחק מבילבאו נחבאת בין הגבעות העיירה גרניקה (Gernica), שנהפכה סמל עולמי ומושא ליצירתו של פיקאסו. זאת העיירה שהנאצים החריבו בהפצצה מן האוויר בימי מלחמת האזרחים הספרדית.
הדרך לסנטיאגו
בארץ הבסקים, כמו גם באסטוריאס (Asturias) השכנה, עברה דרך עולי הרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה (Santiago de Compostela). מאז ימי הביניים הדרך נחשבת כאחד מנתיבי העלייה לרגל החשובים לנצרות המערבית, אם לא החשובה מכולן; נתיבה חצה את מעבר רונסבייס (Roncesvalles) בפירנאים, מקום מותו של רולאן האגדי, לאורך כל שפלת ביסקאיה, עד לקתדרלת הענק בקומופוסטלה שבגליסיה (Galicia), החבל הקלטי של צפון-מערב ספרד – שם קבור ראשו של יעקב (יאגו) הקדוש.
סנטיאנה דל מאר
חלק מערי הדרך העתיקה לסנטיאגו דה קומפוסטלה, שנשאה עליה את בשורת התרבות הקתולית ואת האיחוד הנוצרי, נולדו כתחנות או כבתי מנוחה לצליינים. כך סנטיאנה דל מאר (Santillana del Mar), הנראית כאילו עולי הרגל עתידים להגיע בכל רגע אל בתיה העתיקים, אל אכסניותיה, אל מנזרה ואל כנסיותיה.
פיקוס דה אירופה
בשנת 716 כבשו המוסלמים מצפון אפריקה את ספרד. באותה שנה היכה דון פלאיו, נסיך גרמני מאסטוריה, יחידה צבאית מוסלמית במעבר הרים צר, בלב רכס האלפים הקנטבריים (Cantabrica). כך החלה הרקונקוויסטה (Reconquista) – מסע הכיבוש מחדש של ספרד, כדי להחזירה לחיק הנצרות. הפסגות הנישאות העולות מהרכס נקראות פסגות אירופה – לוס פיקוס דה אירופה (Los Picos de Europa); הן מצוקיות, מיוערות וזרועות בכפרים קטנים. האסטורים, תושבי ההרים הקנטבריים, מייצרים גבינות ושיכר תפוחים חריף. בקנגס דה אוניס (Cangas de Onis) מתוח גשר רומנסקי על פני נהר סייה (Rio Sella), בקובדונגה (Covadonga) מתנשאת מתוך היער קתדרלת ניצחונו של דון פלאיו, ובריבה דה סייה (Riba de Sella) פעורה מערה קרסטית ענקית ובה ציורי קיר, דומה למערה (הסגורה תמיד) אלטמירה (Altamira).
לאון
מצידו הדרומי של הרכס הקנטברי המיוער, על מישוריה של קסטיליה הישנה, משתפלת ממלכת לאון (Leon) ההיסטורית. בלב המישור הסחוף, בין עיירות-מצודות, מתנשאים צריחי הקתדרלה הלבנה של לאון. מעבר לסמטאות מפותלות וצרות, לאורך חומתה העתיקה של העיר, בנויה הבסיליקה של איסידרו הקדוש (San Isidro), שהיא גם כנסייה רומנסקית קלאסית וגם הפנתיאון של מלכי לאון; תקרת הפרסקו מן המאה ה-11 נחשבת יצירת אמנות יחידה במינה בכל אירופה הימי-ביניימית.
ויאדוליד וקסטיליה וייחה (הישנה)
קסטיליה הישנה הצפונית (Castilla Vieja), היא מישור חשוף, מוכה רוחות מקפיאות בחורף וחום לוהט בקיץ. זו מולדת העם הקסטילי, שהשליט את שפתו ואת מורשתו על כל עמי ספרד האחרים. בירותיה הקסטיליות של ספרד הנוצרית, שהלכה והתעצמה במלחמותיה עם המוסלמים, הן לאון (Leon) וויאדוליד (Valladolid). הארכיטקטורה המונומנטלית של הקולחיו (Colegio) בוויאדוליד היא דוגמה לבנייה ולעיטור איסבליניים, מן המפוארים בספרד. כיכרות השוק בערים האלה, כיכרות העיר – פלאסה מאיור (Plaza Mayor) – עטורות הקשתות והעמודים, הן הדגם הספרדי הקלאסי, החוזר על עצמו גם בערי המבצר הקטנות, הפזורות על פני המישורים של קסטיליה – פדראצה דה לה סיירה (Pedraza de la Sierra), טורגנו (Turregano), קוקה (Coca) ואחרות.
ערי חומה בקסטיליה הישנה
ערי החומה של קסטיליה הישנה הן המוזיאונים החיים לארכיטקטורה ולכן גם לאופי החיים בליבה של ספרד. כאלה הן אווילה (Avila), שאבן לא חסרה בחומתה העתיקה, ואווירת סמטאותיה נותרה כמעט כשהייתה לפני כ-300 שנה; סלמנקה (Salamanca), עיר האקדמיה הראשונה בספרד, שהיא גם עיר של כנסיות, מנזרים עתיקים, ספריות עתיקות וחומה, והרובע העתיק שלה בנוי סביב כיכר מרכזית. כך גם סגוביה (Segovia), שלבד מכל מה שתואר כבר, בנויה בה אמת מים מקושתת רבת קומות מימי הקיסר הרומי אדריאנוס, ועדיין היא מושכת אל העיר את מי השלגים מרכס גוואדרמה (Sierra de Guaderrama), מהלך 30 קילומטרים מסגוביה. האלקזאר (Alcazar) שלה – מצודתה – ניצב על קצה המצוק, שעליו בנויה כל העיר העתיקה ומשווה לה מראה ציורי הנראה כלקוח מאגדת ילדים.
אסקוריאל
לא רחוק מסגוביה, למרגלות רכס הגואדרמה (Guaderama), בולט למרחוק מבנה אבן אפור וקודר למראה. פליפה השני מלך ספרד ששלט כמעט במחצית מן העולם בנה את הארמון ומנזר אל אסקוריאל (El Escorial) במאה ה-16. המבנה הענק משמש גם כמאוזוליאום של מלכי ספרד וכביתו של אחד מאוספי הספרים העתיקים וכתבי היד הנדירים הגדולים בעולם. מול אל אסקוריאל הקים פרנסיסקו פראנקו, הרודן הפאשיסט של ספרד, את המאוזוליאום הענק שיועד לו עצמו ולמנהיג הפלאנגה הפשיסטית – חוסה אנטוניו פרימו דה-ריוורה. מבנה זה ממוקם בעמק מיוער בלב רכס הגרניט. המקום נקרא עמק הנופלים (Valle de los Caidos), על פי הצהרת הרודן, שאתר ההנצחה הזה נועד גם למאות אלפי קורבנותיו.
קסטיליה נואבה (החדשה)
מדרום לרכס גוואדרמה, על המישורים העצומים של המסטה (Meseta), היא הרמה הספרדית, משתרעת קסטיליה החדשה (Castilla Nueva). שמן של הקסטיליות נגזר מכך, שעם התקדמותם של הצבאות הנוצרים דרומה, בימי הרקונקיסטה (Reconquista), נהגו לבנות מצודות (קסטייוס) על כל קו גבול חדש. מעברה של הבירה המלכותית – מוויאדוליד לטולדו ואחר כך למדריד – סימן את המעבר של מוקדי הכוח של ספרד הנוצרית דרומה.
מדריד
בירת ספרד מדריד (Madrid) היא כרך ענק וסואן. דור עבר מאז מותו של פראנקו, ובזמן הזה חזרה מדריד לתפוס את מקומה הראוי בקרב הערים התרבותיות והאלגנטיות של אירופה. שדרותיה הרחבות מעוצבות להפליא, המבנים המונומנטליים מן המאות ה18- וה19- טופחו, והם משרים אווירה כמעט מלכותית על מרכז העיר. מעט מאתרי מדריד “עתיקים באמת”. הבולט שבהם הוא הפלאסה מאיור – כיכר העיר הגדולה, שבעבר שימשה כמקום הצתת מדורות האוטו-דה-פה של האינקוויזיציה והיום פועלים בה שוק יומי צבעוני, בתי קפה ומסעדות קטנות. ארמונותיה, המדרחוב שלה, מוזיאון הפראדו (Prado), שבו נמצאים אוספי ציור מהעשירים בעולם (אל גרקו, מוריו, ולאסקז, גויה, בוש, פיקאסו ועוד רבים אחרים), גני הרטירו (Retiro), גני אלבאטאן (Elbatan) וכיכרות עם פסלים ומזרקות – כל אלה מוקפים בטבעת עירונית מודרנית, המציגה את מיטב הארכיטקטורה של סוף המאה העשרים.
טולדו
טולדו (Toledo) היא עיר עתיקה, השוכנת על מצוק המוקף משלושה עבריו בפיתול של הנהר טאחו (Tajo). ההולך בסמטאותיה החומות וחמורות הסבר חש היטב את אווירתה המיוחדת, שהיא שילוב של תולדותיה, העקובות מדם והמפוארות כאחת, עם מראות הקתדרלה הענקית, בסיליקות מעוטרות, אנשי דת בלבושם המיוחד, בתי אצולה שגוועה, בתי כנסת יהודיים שהאינקוויזיציה הפקיעה ומרתפי אינקוויזיציה אמיתיים.
לה מנצ’ה
מדרום למדריד ולטולדו משתרעים מישורים רחבים, שחלק גדול מהם מכוסה בכרמים. בין המרחבים מתרוממות מצודות עתיקות, ולמרגלותיהן בנויות עיירות לבנות-אדומות. זוהי לה מנצ’ה (La Mancha), ארצם של דון קיחוטה, האביר הפילוסוף, ורעו סאנצ’ו פאנצ’ה הערמומי יצירי רוחו של מיגל דה סרוונטס.
טחנות הרוח של קונסואגרה
הכפר קונסואגרה (Consuegra), מקור ההשראה לסיפור המלחמה בענקים, הפונדק העתיק בפוארטו לפיסה (Puerto Lapice), מקום סיפור הקדשתו של דון קיחוטה, והעיירה טובוסו, מכורתה של דולציניאה “היפה” – כל אלה הן תחנות בארצו של האביר בן דמות היגון, הדמות הספרותית הנודעת שיצר מיגול דה סרוונטס במאה ה-17.
אנדלוסיה
חבל אנדלוסיה (Andalucia) בדרום ספרד מאפשר למבקרים להכיר את פלאי האדריכלות המוסלמית והתרבות הצפון-אפריקנית. בזכות אלה יש באנדלוסיה אתרים שנחשבים מפלאי תבל כארמון האלהמברה בגרנדה וארמונות המלכים בקורדובה.
אנדלוסיה מנותקת ממישורי קסטיליה ברכס ההרים הכהים והמיוערים – סיירה מורנה (Sierra Morena); לכן גם הייתה האחרונה שנכבשה בידי הנוצרים.
בעמקיה הפנימיים זורמים נהרות ונחלים, שיוצרים נופי גנים פורחים. רכס ההרים המושלגים, סיירה נבדה (Sierra Nevada), מפריד את אנדלוסיה מהשפעתו הממזגת של הים התיכון, וכך יש בה גם מדבר צבעוני ולוהט, הוא מדבר נבדה. הנהרות גואדלקיוויר (Guadalquivir) וחניל (Genil) מעניקים לעמקי אנדלוסיה אדמות פוריות והרי רונדה (Serrania de Ronda) נותנים לה את זיתיה. פרדסי התפוזים והלימונים מוריקים על מדרונות הגבעות של המורנה והנבדה. מאות עיירות וכפרים לבנים כשלג בוהקים למרחוק על פני נופיה, צוענים נודדים בדרכיה, וערי המשולש האנדלוסי – קורדובה (Cordoba), גרנדה (Granada) וסביליה (Sevilla) – מקנות לארץ הפלמנקו ומלחמות הפרים את הצביון הארכיטקטוני וההיסטורי המפואר.
קורדובה
העיר העתיקה (Cordoba), עירו של הרמב”ם, בנויה על שפת הנהר גואדלקיוויר (Guadalquivir), סביב הקתדרלה שאינה אלא מסגד ענק, לה מסקיטה (La Mezquita), של חליפות קורדובה המוסלמית. מן המרכז הזה מתפרשות סמטאות צרות ומפותלות, שמאחורי קירותיהן “מתחבאים” ה”פאטיוס” (החצרות הפנימיות) הנודעים של דרום ספרד. כל פאטיו כזה הוא יצירה אישית של בעליו, הטורח לקשטו באריחי קרמיקה מעוטרים, בצמחים, במזרקות, במבואות ובקשתות עמודים.
סביליה
העיר סביליה (Sevilla), הגדולה בערי הדרום, עמוסה בסמטאות, שהיפות בהן היו פעם חלק מן הרובע היהודי, החודריה (Juderia). הקתדרלה של סביליה היא הגדולה בספרד, ובה קבורים אנשי שם רבים, ביניהם קריסטובל קולון, הוא קולומבוס. לצידה מתנשא מגדל הפעמון, החיראלדה (Giralda); רק צריחו נוצרי ואילו גופו מוסלמי, והוא בנוי בסגנון הארכיטקטורה המרוקנית הקדומה. מול הקתדרלה עומד עוד מימי האיסלאם הארמון, אלקזאר, שגניו מפוארים וחדריו מעוטרים בתקרות עץ מעשה פסיפס משובץ זהב. ועוד בסביליה – כיכר ספרד, גני התערוכה העולמית של התרבויות הלטינו-אמריקניות, בית החרושת לטבק של כרמן, מועדני פלמנקו משובחים וזירת השוורים העתיקה בספרד.
גרנדה
כיבושה בשנת 1492 של גרנדה (Granada), בירת החליפות המוסלמית האחרונה בספרד, ציין את קץ הרקונקוויסטה וראשית צמיחת האימפריה הספרדית. העיר היפה הזו מספקת למבקרים בה חוויה תרבותית: על גבעה גבוהה מעל העיר בנוי הארמון האדום, אלהמברה (Alhambra), שכל חדר וכל חצר בו הם רקמה באבן. לידו גני הטללים, החנרליפה (Generalife), שיחד עם הארמון יוצרים את אחד השילובים המושלמים בעיצוב, תוך מיזוג אירופה של ימי הביניים עם האסלאם בשיא פריחתו. העיר בנויה כטבעת סביב גרעינה העתיק, אלקאסריה (Alcaceria), ולידו הקתדרלה, שבה קבורים מלכי ספרד הקתוליים – פרדיננד ואיזבלה.
הכפרים הלבנים (Los Pueblos Blancos)
בשם זה מכונה קבוצה גדולה של כפרים ועיירות בדרום אנדלוסיה. השם הוענק להם בזכות הלובן הבוהק למרחוק של קירותיהם המסוידים. הכפרים בנויים בדרך כלל בראש מצוקים או על מדרונות תלולים, ועל כל כפר שולטת מצודה מקומית. הכפרים הלבנים בולטים מאוד על רקע הרכסים המשוננים של גראסלמה, אובריקה ומרגריטה, שיש בהם גם יערות אורן ראשוניים – מן הקדומים בעולם.
סיירה דה קאסורלה
רכס סיירה דה קאסורלה (Sierra de Cazorla) הרכס “הקטן” קאסורלה הוא חלק מהסיירה מורנה – הרכס המרכזי של אנדלוסיה. הרכס מציג קווי נוף מגוונים – שולחנות סלע עצומים ופרשות מים משוננות ומאוצבעות. יערות גדולים של עצי מחט מכסים את מדרונותיו, ועמקיו הם אפרי מרעה ושטחים חקלאיים של כפרים קטנים. רכס קאסורלה עשיר במקורות מים, וכאן נובעים מעיינותיו של הגואדלקיוויר, הגדול בנהרות ספרד.
סיירה נבדה ולאס אלפוחארס
סיירה נבדה ולאס אלפוחארס (Sierra Nevada y Las Alpujaras) הרכס המושלג – נבדה – הוא הגבוה בספרד, וממרומיו נשקפים כל רכסי אנדלוסיה האחרים ולעיתים גם חופיה של מרוקו. במורדותיו הדרומיים שוכן האזור של לאס אלפוחארס; כפריו נותרו עד לעת האחרונה מבודדים משאר חלקי הארץ ולכן שמרו על אופיים המסורתי. כאן היה המעוז המורי האחרון בספרד, והוא שרד – לפחות תרבותית– יותר מ-100 שנים אחרי נפילת גרנדה.
רונדה
העיר העתיקה והציורית רונדה (Ronda) בנויה על מצוקי הגוואדלווין משני צדי נקיקו העמוק.
את שני חלקי העיר – סיודאד ומרקאדייו – מחבר גשר קשתות ענק. זירת הלחימה בפרים של רונדה היא הראשונה בספרד (על אף הוויכוח הנצחי עם סביליה – מי הקדימה את מי…). העיר עשירה מאוד בארמונות של אצולה מורית וספרדית ובמבני ציבור מוריים שנותרו אחרי הרקונקוויסטה.
קוסטה דל סול (חוף השמש)
את הקצה הדרומי של אנדלוסיה חוגרת רצועת חוף של הים התיכון, מצוקית, פראית ורומנטית. בחוף השמש, הוא קוסטה דל סול (Costa del Sol) הנודע בעולם, בנויים ריכוזים של בתי מלון מפוארים, שנועדו לשרת את האירופים תאבי השמש, אך על החוף ניצבות גם וילות ספרדיות קלאסיות על מדרונות הרים, כפרים קטנים טובלים בגינות סובטרופיות, מפרצונים סלעיים מתעקלים על קו המים ומגדלי שמירה עתיקים, נגד שודדי ים, בנויים על סלעי החוף.
חולמים על טיול בספרד?
החברה הגיאוגרפית מציעה מגוון טיולים מאורגנים לספרד, ביניהם טיול לספרד ופורטוגל, טיול ג’יפים לפירנאים, טיולי טרקים בפירנאים ועוד.
למידע נוסף התקשרו: 03-5639000 או מלאו את הטופס מטה.
מידע שימושי למטייל בספרד
מידע שימושי למטייל בספרד אודות מזג האוויר, אשרת כניסה, חשמל, מטבע ועוד.
עשרה דברים מעניינים שכדאי לדעת על ספרד
לספרד היבטים שונים ומגוונים – האנשים, ההיסטוריה, התרבות המיוחדת, המבנה הגיאוגרפי ואוצרות הטבע הופכים אותה ליעד מרתק ומיוחד במינו. אספנו עבורכם עשרה דברים מעניינים שכדאי לדעת על ספרד.
חמישה דברים מעניינים שכדאי לדעת על הפירנאים
רכס הרי הפירנאים, על הגבול בין ספרד, צרפת ואנדורה, משתרע מהאוקיינוס האטלנטי במערב ועד לים התיכון במזרח. נופים אלפיניים, מפלים, מצוקים ואגמי טורקיז מהווים תפאורה מרהיבה לתרבויות הייחודיות שהתפתחו בחסותו של הבידוד בלב הרכס. אספנו עבורכם כמה עובדות מעניינות על רכס הפירנאים.