אתרים נבחרים במרוקו

איפראן

איפראן (Ifrane) היא עיירת נופש שנוסדה בידי הצרפתים באטלס התיכון. היא מוקפת יערות של ארזים ואלונים, ויש בה מרכז לסקי, לתיירות ולנופש. כאשר הצרפתים נטשו את העיירה המפוארת ב-1956, החרימה הממשלה את בתיהם וכיום גרים בהם מרוקנים עשירים. הנשיא שמעון פרס התקבל בביקורו ההיסטורי בשנת 1986 בארמון ה”גותי” של המלך.

האטלס הגבוה 

רכס ההרים, שאורכו כ-700 קילומטרים והוא נמתח לרוחב מפת מרוקו, מתנשא לגובה כ-4000 מטרים. רבות מפסגותיו מכוסות כחצי שנה בשלג. נופיו מגוונים – מאטלנטי מיוער במערב למדברי מוחלט במדרונותיו המזרחיים והדרומיים. הנחלים המנקזים אותו דרומה נבלעים בסהרה – זיז, דאדס ודראע. הנחלים יוצרים קניונים, שבעמקיהם נאות מדבר ענקיים.
אתרי הטיול באטלס הגבוה: מעבר טיזין-טיצ’קה (Tizi-n-Tichka) הגבוה והמפותל, כפרי קסבות רבים ובהם הקסבות הציוריות של טלווית (Telouet) ושל אית בן חאדו (Ait Benhaddou) . במעבר טיזין-טיצ’קה יש כפרים וקברי קדושים. לפחות ארבעה מהם של צדיקים יהודים.עמק אוריקה (Ourika) סביב נהר אוריקה המנקז את הרכס צפונה, הוא אזור מועדף על אנשי מראקש בימי הקיץ החמים. הוא עשיר במעיינות ובמפלים, כפרים ברברים רבים בנויים מעליו, ובתיהם מגובבים באופן ציורי מאוד. התושבים מתפרנסים מגידול פירות וירקות בערוגות שזוכות להשקיה. גם קדרים רבים עובדים כאן ומוכרים את תוצרתם בשולי הדרכים.

האנטי אטלס

רכס זה הוא הנמוך בארבעת רכסי האטלס במרוקו וגם הדרומי בהם. אקלימו מדברי, ובין העצים הצומחים בו בולט הארגאן – עץ הברזל הייחודי למרוקו. נופי האנטי אטלס מזכירים את נופי ההר הגבוה בסיני – גושי גרניט אדומים ונאות מדבר קטנים. אתר הטיול המרכזי באנטי אטלס היא תפראות (Tafraoute) עיירה מרכזית המשמשת גם כשוק לכפרי הסביבה ולכפרים שעל דרך השיירות מטימבוקטו (Timboctou) למראקש (Marrakech).

החוף האטלנטי

בקו החוף שבין אגדיר (Agadir) לאסווירה (Essaouira) היא מוגדור (Mogador) יורדים הרי האטלס בתלילות רבה ומותירים רצועה צרה מאוד של חוף. מכיוון שרצועת החוף מקוטעת ואין כמעט אדמה לעיבוד חקלאי, אפשר לראות שטחים חקלאיים וכפרים רק באפיקי הנחלים היורדים אל הים.
אגדיר היא עיר קיט ונופש על חוף הים. העיר נבנתה מחדש בשנות ה-60, אחרי שבליל 29 בפברואר 1960 חרבה כליל ברעש אדמה. 15,000 איש קיפחו אז את חייהם ועוד עשרות אלפים נפצעו ונותרו ללא קורת גג.
בערי החוף היא אסווירה, או מוגדוֹר – עיר לבנה שחלונותיה כחולים, מוקפת חומה שצבעה חום-אדמדם. מצודת בית הסוהר והקרנטינה הישנה לחוזרים ממכה ניצבת על אי סלעי קטן מול העיר. העיר ונמלה התפתחו מאז המאה ה-18, כאשר מטעמים פוליטיים שונים נאסר על אגדיר לעסוק בסחר חוץ ואת מקומה תפס אז נמל חדש שנבנה במוגדור.
המדינה (העיר העתיקה) של מוגדור עמוסה שווקים ובתי מלאכה, ובמלאח (רובע היהודים) שלה אפשר לראות בתי יהודים. בימי זוהרה, במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, היו היהודים רוב מניינה של מוגדור. בית הקברות היהודי שלה הוא המרשים ביותר במרוקו, ובו גם קברו של רבי חיים פינטו, שמאז מותו לפני כמאה וחמישים שנה נהפך לקדוש, שעל קברו מקיימים בל”ג בעומר הילולה גדולה.

וואזאן

העיר וואזאן (Ouazzane) היא עיר קדושה, על גבול השפלה והרי הריף. במשך דורות הייתה סגורה בפני לא מוסלמים. את קדושתה ינקה מן האמונה שמנהיגיה הדתיים הם שריפים, כלומר מצאצאי הנביא מוחמד. השריף מוואזאן לבית אִדריס, המולאי עבדאללה, בנה כאן מסגד וזאוויה (אכסניית נזירים מיסטיקנים), וקברו נחשב אתר קדוש ויעד עלייה לרגל של רבבות מאמינים. קרוב מאוד לעיר שוכן הכפר הציור אסמע’אן (Ismagan) ובו קברו של רבי עמרם בן דיוואן, שד”ר (שלוחא דרבנן) של קהילת חברון, שחי במרוקו ומת בה. הוא הפך לחשוב שבצדיקים היהודיים במרוקו, שלקבריהם עולים לקבל ברכה.

מולאי אִדריס

מולאי אדריס (Moulay Idriss) היא עיירה בשוליים המערביים של ג’בל זרהון (Zerhoun) שבריף, נוסדה על ידי אִדריס, צאצאו של עלי, בעלה של פטימה – בתו היחידה של מוחמד. אדריס מרד בח’ליף הארון א-רשיד במאה ה-8, נמלט מפניו למרוקו, הוכרז כאן למלך על ידי השבטים הברברים ועוד בחייו נחשב לקדוש. אדריס הורעל למוות על ידי שליחו של הארון א-רשיד ונקבר כאן. קברו, הסגור בפני לא מוסלמים, נחשב לחשוב ביותר בין קברי הקדושים והצדיקים המוסלמים במרוקו.

מקנס

מקנס (Meknes) העיר החמישית בגודלה במרוקו ואחת מארבע הערים המלכותיות, בנויה על השוליים הצפוניים של האטלס התיכון, בצומת דרכים חשוב בצפון מרוקו.
ברברים מהרי הריף הקימו את מקנס במאה ה-10, ומאז נכבשה, נהרסה ונבנתה כמה פעמים. את מקנס של היום בנה המולאי איסמעיל, שהיה סולטאן במאה ה-17. הוא הקיפה בחומה שאורכה 25 קילומטרים, התקין בה 20 שערים, בנה 50 ארמונות, ובאורוותיו עמדו 12,000 סוסים. הוא הקים בעיר עשרות מסגדים, מבני קבורה ומבני ציבור אחרים.
הגנים הרבים שעוצבו במקנס באותה עת הקנו לה את השם “ורסאי של מרוקו”. מכל הפאר הזה נותר מעט אחרי הרעש של שנת 1755, שהרס ערים רבות במרוקו, בפורטוגל ובספרד. במדינה של מקנס יש שווקים ובתי מלאכה קלאסיים וכן מבני דת מתקופות קודמות לתקופתו של המולאי איסמעיל.

מראקש

מראקש (Marrakech) היא העיר הרבגונית והצבעונית ביותר במרוקו. שום טיול למרוקו אינו שלם בלי ביקור בשוק המפורסם של ג’מע אל פנא. היא נבנתה במאה ה-11, ובתחילה שימשה כבסיס צבאי ליחידות מרוקניות שיצאו לפשוט על סהרה ועל ספרד. אחרי כ-750 שנים של עליות ומורדות במעמדה, החלה מראקש להתפתח – עד כדי כך שהיא נקראת “הלב הפועם של מרוקו”.
מראקש עשירה בשווקים מכל הסוגים ובבניינים מונומנטליים, המייצגים את השושלות ששלטו בארץ. הדינמיות של העיר באה לידי ביטוי בג’מע אל-פנא, כיכר העיר הגדולה, שבעבר היו עורכים בה משפטי ראווה ומופעי התזת ראשים.
היום נקבצים אל הכיכר רוכלים וסוחרים מן העיר, מן ההרים ומן המדבר, אקרובטים, מאלפי נחשים, קוסמים ומנחשים, מספרי אגדות, מרפאי שיניים ולוחשי לחשים – כולם באים אל הכיכר להציג את מרכולתם ואת יכולותיהם האישיות (הכוללות גם מופעי כייסות מדהימים…).
בין המונומנטים הנודעים של מראקש בולטים מסגד אלכותוביה מהמאה ה-12, שצריחו בנוי בסגנון הצריח של החיראלדה בסביליה ושל צריח מסגד חסן ההרוס ברבאט, ארמון באהיה, שנבנה על ידי השליט של מראקש במאה ה-19 בסגנון אנדלוסי, מוזיאון דאר סי-סעיד ועוד.
מראקש היא גם מקום מצוין לחוות בו את המטבח המרוקאי המשובח. בשוק תמצאו מגוון דוכני אוכל המגישים תבשילי טלה מעולים, תבשילי טאג’ין וכמובן – קוסקוס מושלם. אחרי שתאכלו קוסקוס במראקש, לא תוכלו לאכול עוד קוסקוס בשום מקום אחר… ניתן למצוא מסעדות ודוכני אוכל מעולים במרקש שלא כדאי לפספס במהלך הביקור בעיר, בהם ניתן לטעום מהקוסקוס המרוקאי המפורסם.

עמקי דאדס וטודרה

בחולות הסהרה המערבית מתרוממים גושים סלעיים שנחלים חוצים אותם. המים יצרו בסלעים הצבעוניים קניונים מצוקיים ונקיקים יפהפיים. בעמקים יש מסלע וולקני, סלעי גיר וסלעי חול צבעוני. צורות הנוף והתצורות הגיאולוגיות מורכבות ומפתיעות – פרי קימוט, שבירה וסחיפה, שעיצבו את נופי מרוקו.
דאדס (Dades) וטודרה (Tudra) הם מהעמקים הנודעים והיפים. זורמים בהם נחלים ועל כן יש בהם עשרות כפרים מבוצרים (קסבות) ומגדלי שמירה (קסור) – תולדת היסטוריה ארוכה של מלחמות וקטטות דמים על הזכויות לניצול המים, על חלקות חקלאיות ועל כבודם של המתקוטטים.

פס

העיר פס (Fes) היא הבירה הדתית והתרבותית של מרוקו. היא גם העתיקה בין ארבע הערים המלכותיות והעיר ששמרה יותר מכל עיר מרוקנית אחרת על צביונה העתיק. פס נוסדה במאה ה-8 או ה-9 על ידי המלכים האדריסיים. הרובע העתיק מיוחד ברבעיו ובמבוך של סמטאותיו המפותלות. עשרות מסגדים, ארמונות, מבני קבורה ובתי ספר ללימודי דת משתלבים באווירה של השווקים הסואנים, המחולקים לפי גילדות של בעלי מלאכה: נגרים, נפחים, צבעים, רוקעי נחושת ובורסקאים.
בפס הוקם, לראשונה במרוקו, המלאח – רובע היהודים (גטו), שאליו הועברו במרוכז על ידי השליט. על רקע המלאח הזה בולטים שמות של ענקי הרוח היהודיים: הרמב”ם, שניסח כאן את אגרת השמד, רבי יצחק אלפסי, רבי יהודה אבן סוסן ועוד רבים אחרים, שהעלו את פס בימי הביניים לדרגת מרכז תורני מתחרה לאלה של בבל ושל מצרים.

קזבלנקה

קזבלנקה (Casablanca) היא הגדולה בערי מרוקו. מאז היווסדה כמושבה פניקית במאה ה-6 לפנה”ס, במשך 2,400 שנה, היה כאן יישוב שהיה נמל, מבצר שודדי ים ומעגן מחסנים. רק במאה ה-20, בהיותה נתונה לשלטון צרפת, התחילה קזבלנקה להתפתח, והיום חיים בה כ-4 מיליון תושבים. נמלה הוא השני בגודלו באפריקה, אחרי נמל דרבן (Durben) בדרום היבשת. בעיר ניצב מסגד חסן השני, שהוא המסגד הגדול והמפואר ביותר שנבנה במאה ה-20. צריחו מתנשא לגובה 200 מטרים, גגו נפתח בלחיצת כפתור לשני חלקים – משקל כל אחד מהם כ-500 טון. מתחת לגג הנפתח יש פאטיו ששטחו 3400 מ”ר.
רובע הווילות היוקרתי של קזבלנקה נקרא אנפה (Anfa), כשם העיר הערבית הקדומה שהייתה כאן וששימשה גם בירת שבט ברברי.

רבאט

רבאט (Rabat) בירת מרוקו הבנויה בשפך נהר על שפת האוקיינוס האטלנטי, כוללת גם את סלה (Sale) שמעבר לנהר בו-רגרג. שמה – המצודה – נגזר מתולדותיה, כיוון שמצודתה העתיקה שימשה כבסיס היציאה של כוחות שושלת המוואחִדון במאה ה-12 למלחמותיהם בספרד. הקסבה העתיקה מסוידת ויפה לעין בצבעי הלובן שלה, וגם העיר החדשה מטופחת ונאה. רובה נבנה רק מאז הייתה לבירת הממלכה ב-1956, עם סיום השלטון הצרפתי.
בין אתריה החשובים מסגד חסן הענק, שצריחו נראה כצריח הכותוביה במראקש וכצריח החיראלדה בסביליה. הוא נבנה במאה ה-12 על מערכת קשתות תת-קרקעיות גדולות, אך רעידת אדמה שהתרחשה כאן 560 שנה אחרי בנייתו מוטטה אותו, ועד היום הוא הרוס. מולו בנוי המאוזוליאום של מוחמד ה-5, סבו של מלך מרוקו היום. במבנה המפואר באות לידי ביטוי מיטב המלאכות המסורתיות המרוקניות – בעץ, בברונזה, בשיש ובטיח.

שפשאוון

שפשאוון (Chefchaouen) היא עיירה ציורית, שבתיה גולשים בצפיפות גדולה על מדרון הרי הריף. העיר מוקפת חומה עתיקה. בתיה לבנים-תכלכלים, מעוטרים בכחול ובירוק, וגגותיהם – רעפים אדומים; מתוכם בולטת הקסבה החומה. פירוש שמה הוא “הקרניים”, על שום שתי הפסגות שמעליה. שפשאוון הוקמה במאה ה-15 כבסיס להתקפות בני הריף על הפורטוגלים בערי החוף; היא קלטה אז יהודים רבים ממגורשי קטלוניה ואנדלוסיה.

תפיללת 

עמק תפיללת (Tafilalt) הוא נווה מדבר בסהרה, שאורכו כ-100 קילומטרים. הנווה ניזון ממי נהר זיז ויש בו כ-700,000 עצי תמר מניבים, כמה קסבות בנויות מלבני בוץ, כפרים מבוצרים ועשרות קברי קדושים בין העצים. בחודש אוקטובר מתקיים בעמק פסטיבל סיום הגדיד; בהילולה שלו משתתפים כל 80,000 תושבי עמק תפיללת ונוודים היורדים מן ההרים אל העמק. עמק תפיללת הוא מולדתה של השושלת העלווית הפילאלית, השולטת במרוקו מאז המאה ה-17.

חולמים על טיול במרוקו?

החברה הגיאוגרפית מציעה טיולים מאורגנים למרוקו ובניית טיול עצמאי למרוקו בהתאמה אישית, בהתאם ללוח הזמנים ותחומי העניין שלכם.
למידע נוסף התקשרו: 03-5639000 או מלאו את הטופס מטה.