יפן והמערב

דברים שכל תייר ביפן צריך לדעת
טיול ביפן מזמן מפגש מרתק לא רק עם נופים ואתרים אלא גם עם היסטוריה ותרבות, שהשלכותיהן משתקפות בבני העם היפני, ביחסם כלפי אנשי המערב בכלל והתיירים בפרט. איך הדבר בא לידי ביטוי, ממה נובע היחס הייחודי וכיצד הוא משתנה באזורים שונים ביפן? בכתבה הבאה ננסה לענות על “החידה” התרבותית הזאת.

ליפן ולמערב יש חיבור שעדיין לא הושלם

לאורך מאות רבות יפן הייתה מבודדת משאר העולם, עובדה שגרמה לעם היפני לגבש DNA ייחודי משלו. זה לא (רק) בגלל הגיאוגרפיה – זה בגלל התרבות: לדוגמה, מאות שנים אחרי שהגיע אבק השריפה ליפן, היפנים החליטו לשמר את התרבות הסמוראית במקומו. עם פתיחת השערים למערב במהלך המאה ה-19, וככל שהשנים חלפו, החברה היפנית המסורתית והסגורה עברה שינוי משמעותי, ומעבר לחברה מתקדמת בעולם המודרני והמחובר גלובלית. עם זאת, נראה שהמעצמה הכלכלית והטכנולוגית שהולכת ונפתחת למערב, עדיין שומרת על קודים מסורתיים, על טקסים וכללים מוקפדים ועל מופנמות מסוימת. הדבר בא לידי ביטוי גם ביחס של היפנים לזרים/תיירים, הזורמים אליה בהמוניהם מרחבי העולם המערבי.

יש יפנים ויש גאייג’ין שבאים מעולם אחר

לא נגזים אם נאמר כי באופן בסיסי היפנים נוטים להיות חשדנים כלפי זרים. מלכתחילה הם מחלקים את האוכלוסייה על פני כדור הארץ ליפנים מול שאר האנשים בעולם. לצורך כך הם אף משתמשים במונח גאייג’ין, שמשמעותו המילולית היא “מישהו מבחוץ” (חייזר?) כדי לתאר מי שאינו יפני. חלק גדול מהם יעדיפו להשתמש במונח המעודן גאייקוקוג’ין, שנושא קונוטציה חיובית יותר ומשמעותו “אדם מארץ זרה”. עם זאת, יפנים רבים עדיין ישתמשו במילה גאייג’ין כדי לתאר תיירים וזרים, ללא כוונה להעליבם. הם תמיד יכבדו ועדיין מעט יחשדו בזרים מהמערב, אם כי תייר שיתנהג באופן העולה בקנה אחד עם הכללים והקודים המקובלים עליהם, יצליח לרכוש את אמונם.

יחסי יפנים-מערביים מושפעים מהפער בין התנהגויות ותפיסות בסיסיות

כדי להבין את ההתייחסות של יפנים לאנשים מערביים ולתיירים/זרים בכלל, צריך להכיר את הקודים ההתנהגותיים של היפנים, המיוצגים במילים “טאטמאה” ו”הונה”. המילה טאטמאה מייצגת את ההתנהגות החיצונית של היפנים בציבור, שמאופיינת בהתחשבות בזולת, נימוס והימנעות מעימותים. כך לדוגמה, חוסר הסכמה עלול להיחשב כהתנהגות גסת רוח. מצד שני המושג הונה מייצג את המחשבות והרגשות האמיתיים של היפני, שאותם הוא מבטא רק בביתו ועם הקרובים אליו ביותר, שכן בכל פורום אחר הוא נדרש להצניעם. בעוד האדם המערבי יפרש את הטאטמאה כהתנהגות צבועה ודו פרצופית, היפנים יראו בה אמצעי חיובי ששומר על ההרמוניה, המהווה ערך עליון בחברה היפנית. ההרמוניה הזו היא ירושה היסטורית – היא נדרשה לחברה היפנית לצורך גיבוש והישרדות בעת שהייתה מבודדת משאר העולם. כיום היא כבר לא הכרחית אך היפנים מתעקשים לשמור עליה. ואיך אומרים? זר לא יבין זאת.

אין כוונות רעות – יש הבדלים גדולים

ישנן סיבות שונות לריחוק ולהיסוס, המאפיינים את יחסם של היפנים לתיירים ולאנשים מערביים. ראשית, השפה השונה והבדלי התרבות מקשים על התפתחותם של יחסים קרובים. סיבה נוספת ומשמעותית לא פחות נעוצה בפרשנויות השונות שכל צד נותן להתנהגות של הצד השני. מחד, תיירים המגיעים לביקור ביפן נוטים לפרש את הנימוס והחיוך היפני כסממן של חיבה, ומתאכזבים כשמגלים שזהו קוד התנהגותי צבוע לכאורה. מאידך, היפנים נרתעים מהפתיחות של המערביים, ומתקשים להבין את יכולתם למהר ולחלוק עימם תחושות ומחשבות לאחר היכרות קצרה ושטחית. לאף צד אין כוונות רעות, יש פשוט שוני גדול שלא תמיד ניתן לגשר עליו.

היחס לתיירים משתנה במעבר מאזור לאזור

הכותרת הזו תמוהה בעיניכם? במהלך טיול מאורגן ליפן תוכלו לגלות עד כמה היא מדויקת, ולאחר שתבקרו בטוקיו ובערים ואזורים אחרים, תוכלו להשוות בעצמכם. טוקיו המודרנית והמערבית יותר משאר יפן מאפשרת לתייר המערבי להרגיש יותר בבית. תושבי טוקיו, בעיקר הצעירים ביניהם, פחות ביישנים, יותר חופשיים ויותר מתקשרים עם התיירים המערביים. ראשית, השפה האנגלית שגורה בפי רוב התושבים והם יכולים לנהל שיחה עם התייר המערבי. אמנם אם תפנו אליהם בשאלה עדיין תיתקלו בהיסוס ובהצטנעות, אך בסופו של דבר תקבלו תשובה מלאה. בנוסף, טוקיו מוצפת זרים רבים וביניהם מערביים שמתגוררים בה, כך שתושבי העיר מורגלים יותר באינטראקציה עם אנשים מערביים. בערים אחרות, בהן המערביות ונציגיה עדיין לא נטמעו והופנמו – כתיירים מן הסתם תיתקלו ביחס מאופק והססני יותר.
עם כל זאת, עדיין מדובר ביחס מנומס ומכבד, שלא תמיד קיים במדינות אחרות, ועל כך נאמר – דיינו.