אתרים נבחרים באתיופיה

אגם אוואסה

אגם אוואסה (Awasa) הוא אחד מאגמי הבקע הסורי-אפריקני, בשרשרת האגמים שמדרום לאדיס אבבה. האגם מוקף הרים, מטעי קפה ובוסתני פירות, ובזכות הכמות העצומה של הדגים במימיו נחשב גן עדן לדייגים ולעופות מים. סוללת עפר שומרת על מפלס מימיו של האגם, ומשמשת מקום מצוין לצפות ממנו על עופות המים הבאים לזלול את דגת האגם. המבקרים במקום רואים חסידות ואנפות, יאוריות וברווזים שונים, קורמורנים, שלדגים, פרפורים וחופמים. בעיר אוואסה יש כמובן שוק דגים גדול. לשוק באים גם תושבי האזור, בני שבט סידאמה, שבקתותיהם עשויות במבוק מכוסה קש, ובתוכן גרים יחד בני המשפחה והבקר.

אגם טאנה ומפלי הנילוס הכחול

אגם טאנה (Tana) הוא הגדול באגמי אתיופיה (3000 קמ”ר). האגם הוא מקורו של הנילוס הכחול, יובלו הגדול של הנילוס הלבן. על 20 מבין 37 האיים שבלב האגם בנויים כנסיות ומנזרים, חלקם מהמאה ה-13 ומהמאה ה-14. יש בהם ציורי קיר, פרוכות, גילופים וחפצי כהונה מזהב ומכסף. הנזירים מכניסי אורחים, ומסבירים ברצון את תולדות המקום ואת תולדות הנצרות האתיופית. מפלי הנילוס הכחול, במרחק כ-40 קילומטרים מהאגם, הם המראה המרהיב ביותר לכל אורכו של הנילוס. רוחבם של המפלים בעונה הגשומה כמעט חצי קילומטר, ומדרגת המפל מתנשאת לגובה כ-55 מטרים מעל נקיק צר, שלתוכו מתכנסים מי הנהר במפל גדול נוסף וברעם מחריש אוזניים. הרעש נשמע זמן רב לפני שהמפל נגלה לעין, וגם רסס מימיו מתפשט למרחק רב. הרסס יוצר קשתות צבע מרקדות מעל האפיק, ותושבי המקום מכנים את הרסס הלבן ואת הקשתות בשם “טיסיסט” – המים המעשנים. יער גשם יפה, עשיר בעופות ובבעלי חיים אחרים, מעטר את גדות הנילוס באזור המפלים.

אגמי אביאטה ושאלה

צמד האגמים אביאטה (Abayita) ושאלה (Shala) סמוכים זה לזה, ומוקפים יערות עצי שיטים. מפלס מימיו של אגם אביאטה הרדוד משתנה מדי פעם מסיבות לא ידועות, וגדותיו בוציות עד כדי סכנת שקיעה. אגם שאלה, לעומתו, הוא העמוק באגמי עמק הבקע (כ-26 מטרים), צבע מימיו המלוחים כעין התה, ועל גדותיו מבעבעים מעיינות תרמו-מינרליים. בחלקם רוחצים אנשים כדי למצוא מרפא למחלותיהם, ובאחרים נעשה שימוש כבסירי בישול למזון. גדות האגם מצוקיות ותלולות. לעומת עופות המים הרבים הנהנים מדגי אגם אביאטה, חופיו של אגם שאלה דלים בעופות, בשל הדגה המועטה במימיו. ביערות השיטים סביב האגמים חיים עופות רבים, בהם אורגים, זרזירים, עיטמים, קוקיות, כחלים ועוד. על חופי האגמים ובמימיהם משוטטים שקנאים, פלמינגו, ברווזים וחופמים.

אדיס אבבה

אדיס אבבה (Adddis Ababa) “פרח חדש”, בירת אתיופיה, היא תערובת עירונית קוסמופוליטית: יש בה שדרות רחבות ומבני ציבור, חנויות ובתי קפה בסגנון איטלקי. בתוך אלה משתרכות שיירות של חמורים נושאי מטען. מבנים חדישים מצופים שיש ואלומיניום ווילות מפוארות ניצבים לצד בתים פשוטים, עשויים לבנים ובוץ, שבחצרותיהם מכלאות לפרות ולעיזים. העיר, השוכנת בגובה 2400 מטרים מעל פני הים, נוסדה לפני כמאה ועשרים שנה. היום חיים בה יותר מ-5 מיליון תושבים. מרכז העיר, העשיר בגנים, מחולק בין סביבות הארמון לאזור השוק, “המרקטו”, שהוא השוק הפתוח הגדול באפריקה. פרבריה משתרעים על שטח גדול סביב הגרעין העירוני, קולטים מדי יום ביומו תנועה של אלפי משאיות מכל רחבי אתיופיה, שכן העיר היא צומת מרכזי ביותר.

בהיר דאר

בהיר דאר (Bahir Dar) “הבית על הים” שוכנת בקצה הדרומי של אגם טאנה. זו עיר מסחר מודרנית ומסורתית. על חופיה אפשר לראות “טנקאות” – סירות גומא צרות, עליהן שטים ומעבירים סחורות בין האיים הרבים שעל אגם טאנה ליבשה. מסורת שיט זאת נמשכת כמה דורות. בבהיר דאר פועלים שני שווקים: האחד הוא “השוק המרכזי”, ובו שפע אריגים אתיופיים, והשני הוא השוק שלאורך הדרך, ובו “מתמחים” בסלים קלועים.

גונדר

גונדר (Gondar) שבצפון-מערב אתיופיה נבחרה במאה ה-17 על ידי הקיסר האתיופי פאסילאדס לשמש כבירת הארץ. מאז, במשך כ-250 שנה, בנו הקיסרים, נשותיהם, אנשי החצר ומושלי המחוז טירות, ארמונות ומצודות. מאז דעיכתה של גונדר במאה ה-19, בעקבות החורבן שהטילו בה הדרווישים מסודאן בשנות השמונים של המאה ה-19, בימי מרד המהדי, היא הפכה לצל של מה שהייתה בימי פארה, אך חלק נכבד מהמתחם הקיסרי נותר שלם ומרשים.
קרוב מאוד לגונדר נמצא אתר טבילה עתיק, מתומן, שממלאים אותו במים רק בחג הטימקט הקדוש. הוא נקרא “המרחץ”.
מבין כל כנסיות גונדר, המפוארות והמעוטרות, ראויה לציון מיוחד “דברה בירהאן סילאסי” – “השילוש הקדוש על הר האור”. ציורי הקיר של הכנסייה הקטנה הזו הם יצירת מופת של האמנות הדתית האתיופית – מלאכים על התקרה, סיפורי התנ”ך וחיי ישו על הקירות.
בקרבת גונדר נמצא גם הכפר וולקה, שעד “מבצע משה”, המבצע להעלאת יהודי אתיופיה לישראל, היה כפר יהודי. תושביו, שנקראו “פלאשים” בפי שכניהם הנוצרים, היו משרידיה של הקהילה היהודית הגדולה של צפון-מערב אתיופיה, שאנשיה נאלצו להתנצר בכפייה לפני כ-1000 שנים.

וונדו ג’נט

וונדו ג’נט הוא עמק קטן וירוק, באזור נצי’סאר. העמק מיוער מאוד, וכמה מקומות יש ממנו תצפית נאה על הבקע הגדול. יערותיו עשירים וכך גם עולם החי בהם – בעיקר עופות. אפשר לראות ביערות האלה גם קופי קולובוס שחורים-לבנים מרחפים בין העצים. באתר הנופש בעמק יש מעיינות חמים, ומימיהם נקווים לבריכות מעלות אדים, במרחק קטן מפלג הרים קר כקרח.

לליבלה

בעיני רבים נחשבת לליבלה (Lalibela) לפלא השמיני של העולם העתיק. בעבר כיהנה כבירת הממלכה באתיופיה. היום אין היא אלא עיירה לא גדולה. שמה העתיק, “רוהה”, שונה לשם המלך, לליבלה, מן המאה ה-12. בימיו נחצבו בסלע כנסיותיה הרבות, חלקן בולטות מאוד וחלקן סמויות מן העין, בתוך “מכרות האבן”. בין שתי קבוצות הכנסיות, הצפונית והדרומית, עובר נחל בשם הירדן.
חלק מן הכנסיות מחוברות ביניהן במחילות ובמנהרות ויוצרות מכלול חצוב אחד. הן נושאות שמות תנ”כיים ושמות אתרים מן הברית החדשה, כמו גולגותא, באר ישעיהו, קבר אדם, בית מרים ועוד. ציורי הקיר והתקרה, הגילופים והסמלים הנוצריים הקדומים עושים את לליבלה למעוז הנצרות האתיופית הקדומה, היורשת של אקסום. זו, להבדיל מלליבלה, נותרה אתר ארכיאולוגי, עם האגדה על מלכת שבא, שכאן הביאה לעולם את מנליק האגדי, פרי אהבתה למלך שלמה וראשון למלכי אתיופיה.

שבטי אגן אומו

באגן נהר אומו (Omo), בעיקר בחלקו התחתון, חיים שבטים המקיימים את תרבותם המסורתית ללא קשר עם הציוויליזציות המערביות שפלשו לאפריקה ועדיין לוחצות עליה. שבט מורסי (Mursi) ידוע בנשותיו הנושאות דיסקיות חרס גדולות בשפתותיהן. שבט בודי (Bodi) הדומה להם הוא אויבם המושבע, וביניהם פזורים בני השבט קווגו (Kwegu), החיים בשלום עם שניהם. בני שבט קווגו עדיין מקיימים אורח חיים של לקטים-ציידים, בעיקר משום ששכניהם החזקים מהם – בודי ומורסי – אינם מאפשרים להם לגדל מקנה ולעסוק בחקלאות נרחבת מדי.

חולמים על טיול באתיופיה?

החברה הגיאוגרפית מציעה טיולים מאורגנים לאתיופיה ובניית טיולים פרטיים לאתיופיה לנוסע העצמאי, ע”י המומחים שלנו לאפריקה.
למידע נוסף התקשרו: 03-5639000 או מלאו את הטופס מטה.