מידע שימושי למטייל בטורס דל פיינה

הכינוי של פארק טורס דל פיינה הוא “היהלום של צ’ילה”. מעטים המקומות בעולם שיכולים להתחרות עם יופיו של הפארק המופלא הזה. פסגות צוקי גרניט עצומים שמתנשאות לגובה 2800 מטרים מעל פני הים, מרחבים אדירים, יותר ממאה מיני ציפורים צבעוניות, כל אלה הם רק חלק זעיר מן המקום הייחודי הזה. במהלך האביב מתכסה הפארק בפריחה אדומה מרהיבה. בתקופת הסתיו משנים עלי העצים את צבעם לזהוב. רוח עזה שורקת בין הצוקים ומעניקה לחוויית הביקור ערך מוסף ומרתק. רבים מתארים את הפארק באומרם שאין זה מקום שרק מבקרים בו. הטור דל פיינה הוא מקום שחווים אותו.

למרות שהם ממוקמים בקרבת הרי האנדים, הטורס דל פיינה הם יחידה גיאולוגית נפרדת שנוצרה לפני שלושה מיליון שנים. פעילות של קרחונים ואקלים קשה פיסלו את הצורות המופלאות של צוקי הפארק. משמעות השם היא “המגדלים הכחולים” ושם זה מעלה על הדעת את האגמים בעלי הצבע העז שמופיעים בסביבת הפארק.

הפארק הוכרז ב-1959 ועשרים שנה לאחר מכן הוכר כשמורה ביוספרית בעלת ערך עולמי בזכות יופיו והסביבה הייחודית שלו. השמורה כולה היא חלומם המתוק ביותר של מטיילים שאוהבים לצעוד בהרים וליהנות מן הנוף. האזור המגוון מציע אפשרויות הליכה וביקור גם למי שרק זמן קצר עומד לרשותו, אבל דרושים כמה ימים כדי למצות את יופיו.

שטחו של הפארק 1800 קילומטרים רבועים. יש בו שלושה שערי כניסה. שני האתרים שמומלצים ביותר לביקור בשטח הפארק, גם במהלך ביקור בן יום אחד או יומיים הם הקרחון פריטו מורנו והכפר אל קלפטה. הכניסה לפארק כרוכה בתשלום.

הטורס דל פיינה אינו הפארק שהכי קל לבקר בו. רצוי מאוד להגיע אליו במסגרת מסודרת, שמקלה מאוד על הלוגיסטיקה של הגעה לנקודות ההתחלה והחזרה מנקודות הסיום. מסלולי ההליכה אינם קלים ורצוי מאוד להתנהל באזור זה בחברת מדריך מנוסה ומקצועי.

התנאים הטבעיים גם הם אינם קלים. הרוחות באזור עשויות להגיע עד למהירות של 160 קילומטרים בשעה וגשם ושלג יכולים לרדת גם באמצע הקיץ. מטילים עלולים להתאכזב לעתים, כיוון שמשג האוויר ההפכפך עלול לגרום לכך שישהו שבוע באזור מבלי שיצליחו להעיף מבט בצוקים הגבוהים שמסתתרים לפעמים בערפל ובעננים.

חשוב במיוחד להגיע לכאן עם הציוד הנכון – בייחוד נעלי הליכה טובות ואטומות למים, מעילי גשם, שכבות ביגוד חמות. כמו כן חשוב להקפיד כאן על קרם הגנה מפני השמש, משקפי שמש וכובע.

מתי לבקר?
הפארק פתוח במשך כל השנה אבל העונה המתאימה ביותר לביקור נמשכת מאוקטובר עד אפריל, כלומר במהלך האביב והקיץ בחצי הכדור הדרומי. עונה זו יבשה יחסית ויש במהלכה עד 16 שעות אור ביממה.

איך להגיע?
טיסות יומיות של חברת LAN קושרות את סנטיאגו בירת צ’ילה עם פונטה ארנס. מרחק הנסיעה מסנטיאגו לטורס דל פיינה יותר מ-3000 קילומטרים. המרחק מפונטה ארנס לכניסה לפארק הוא כ-400 קילומטר והמרחק לאל קלפטה 600 קילומטרים.

איזו שפה?
השפה הרשמית בצ’ילה היא ספרדית, אבל בטורס דל פיינה עובדים מדריכים רבים שדוברים גם באנגלית ובשפות נוספות.

מסלולים:
כדי ליהנות מן היופי של הטורס דל פיינה כדאי לצאת לטיולי הליכה או רכיבה (אופניים, סוסים) באזור.
הנה כמה מן המסלולים הטובים ביותר.

Las Torres
מסלול זה מוביל אל מגדלי הגרניט הגבוהים והמפורסמים של האזור. ההליכה נמשכת יום שלם ואינה קלה אבל התמורה פנטסטית. רוב המטיילים תחילים בטיפוס ממושך שיוצא מהוסטריה לאס טורס. באמצע היום מגיעים לרפוחיו צ’ילנו ואפשר לחלק את המאמץ ולהישאר לון בו למשך הלילה.

“המעגל”
מסלול זה (The Circuit) הוא מסלול הליכה ארוך וקשה למדי, שמוביל את המטיילים בו להקפה שלמה של צוקי הטורס. ההליכה נמשכת כשבוע רצוף. המסלול מעניק לצועדים בו כמה מן המראות היפים ביותר באמריקה הדרומית. יש בו הכול – מישורים ירוקים, נהרות שוצפים, יערות עבותים וסבוכים, פסגות ומשלגות ומבט שלא שוכחים על קרחון גריי (Glacier Grey) כפי שרואים אותו ממרומי מעבר ג’ון גרנר. תמיד כדאי לצאת למסע זה נגד כיוון השעון כיוון שהעליות מעט יותר קלות והנוף מול הצועדים ולא מאחוריהם. חשוב לזכור שהאזור מבודד מאוד וכדאי להיערך היטב לקראת צעדה כה ארוכה.

The W
מסלול זה נקרא W כיוון שהצועדים בו חלפים במין זיגזג ארוך בשלושה עמקים שונים. המסלול מוביל אל הטורס – הצוקים המזדקרים הבולטים והמפורסמים ביותר באזור ואל הקרחון גריי. הוא נחשב למסלול הפופולרי ביותר באזור כיוון שהוא אטרקטיבי מאוד וההליכה בו נמשכת 4-5 ימים בלבד. רוב הצועדים יוצאים מהוסטריה לאס טורס ומגיעים ביום הראשון עד המגדלים. בדרך חזרה כדאי לחצות את האגם בשיט במעבורת ומשם לנסוע באוטובוס לפוארטו נטאלס.